חלקת מחוקק על איוב ל״א

1 ברית כרתי כו'. אם תאמרו אולי נהניתי מהנאות העולם בראות ברע לזון עיני מן הערוה וכיוצא בה הנה גם זה אינו כי הלא אין צריך לומר מן הערוה החמורה כי אם אפילו מהמותר לי ברית כרתי כו' והוא מאמרם ז"ל בתנחומא וז"ל בוא וראה צדקו של איוב ומה אם בתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה שמא ישא אותה או ישיאנה לבנו כו' ויתכן כי מעין זה מאמר הכתובים ברית כרתי לעיני שלא לזון אותם מהנאות העולם הזה ומה אתבונן על בתולה מה תהיה הבחינה שאתבונן עליה להבינו בה:

2 כי הלא מה שאוכל להתבונן בה הוא לומר ומה חלק כו' כלומר ומה חלק אלוה ממעל היא בתולה זו אולי היא חלקי בת זוגי או חלק בני ואם אינה חלקי שאינה בת זוג לא לי ולא לבני אולי הנחילוה מאת שדי ממרומים שניטלה מזולתי שלא זכה לבת זוגו לפי מעשיו והנחילוה לי באופן שהייתי יכול להתבונן בה צד היתר:

3 אלא שמה אעשה והלא איד לעול כי זה איד לעול הוא היצר הרע שנמשך אחר הרהורי חטא וכן ונכר לפועלי און כי יתנכרו פועלי און הרואים אותי מתבונן על בתולה ויחשבו וילמדו לעשות לכונה אשר לא טובה:

4 הלא הוא כו'. לא אייחס צרתי חלילה להעדר השגחה כי הלא הוא יתברך יראה דרכי דרך כלל כי טובים הם וגם דרך פרט כל צעדי אם אני מאריך צעדי למהר או הולך לאט בצעדים הרבה יספור או כענין האשה שהיתה לה בית הכנסת בשכונתה והיתה הולכת לרחוק משום שכר פסיעות וזה יאמר וכל צעדי יספור:

5 ולא בלבד הדרכים שהם במעשה כי אם בדרכי הטובים מביט בכונה ובפניה שאם הלכתי לעשות טובה והוא עם שוא שהוא בפניה שלא לשמה או שלא מלבי לעשותה ברצון טוב או אם תחש רגלי כממהר מטוב לב והוא על מרמה לשיחשבו שמלבי אני נחפז ולא כן הוא הנה כל מצפון כונת הלב גם זה יראה כי הכל גלוי לפניו יתברך:

6 אך מה שאני מבקש הוא שהייתי חפץ ישקלני במאזני צדק כו' והוא שלא ישקלני במאזני תמות ויושר שהוא לפנים מן השורה להענישני על הטיית מהתמות כי לא תצדק לפניו רק במאזני צדק הוא שורת הדין ולא יענישני רק במה שאגרע מבחינת צדקות אך התמות לא יושם במשקל רק ישאר בידיעתו ית' וזהו וידע אלוה תומתי:

7 ובמדת צדק יכביד עלי שאם תטה אשורי היא הבטתי כמה דאת אמר אשורנו ולא עתה שהביטו עיני אל גזל ודומה לו ואחר שהעין רואה אם הלב חומד וזהו ואחר עיני הלך לבי ואם אחר כך אברים גומרים וזהו ובכפי דבק מאום:

8 לא יקל עלי כי אם אזרעה ואחר יאכל ויסתכנו צאצאי ברעב וזהו וצאצאי ישורשו מן העולם וכונת הענין כת יענישני על לפנים משורת הדין כדרכו עם חסידיו כי אם על שורת הדין ואז יכביד עונש עלי על מה שבכפי דבק מאום אזרעה כו' וצאצאי כו' שהוא עונש יותר מדי:

9 אם נפתה לבי כו'. הלא כמו זר נחשב ישים עונש עונו שתחטא אשתו כי מה פשעה שתענש וגם אם בת עונש היא על הדבר למה יהיה עונשה שתטחן לאחר ותעשה עבירה ועוד אומרו ועליה יכרעון אחרין למה תחלה אמר אחר בלבד ואחר כך אמר אחרין וגם תחלה אמר תטחן ואחר כך אמר לשון כריעה וגם אומרו היא זמה והוא כו' אם הכל אחד למה יחלקם לשנים וגם לשנות התארים מנקבה לזכר באומרו היא והוא. אך יאמר אם נפתה לבי שגמרתי בלבי על אשה ומפני שמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ומה גם אחרי אומרו שלא ישקלהו רק במאזני צדק של צדקות שהוא קו הדין ולא במאזני חסידות ליענש על הטותו ממנו על כן אמר ועל פתח רעי ארבתי שהוא כי התחלתי במעשה בלכתי לארוב על פתח רעי לגמור הרעה:

10 הנה אתרצה שעם שלא עשיתי העבירה אלקה שתטחן לאחר אשתי שתתאלמן ואחר יקחנה ויבא עליה והאחרת היא האשה אשר אמרתי אם נפתה לבי על אשה בעון שברצונה הייתי נכשל בה אותה עבירה תגרור לה כיוצא בה כי שכר עבירה עבירה והוא כי עליה יכרעון אחרין כלומר ועליה שהוא על האשה שהזכרתי יכרעון ויפלו בגיהנם אחרין שהוא שיכרעו אך לא חוייב שישכבוה כי אם שיפתה לבם ויארבו כמוני שהיא כריעה ומכשול מעין מה שקרה לי עמה כי עבירה גוררת עבירה ולרמוז שלא על ביאה כוון לא אמר לשון טחינה הבלתי צודק רק ברחים ורכב כי אם יכרעון וגם אמר אחרין בנו"ן ולא במ"ם לרמוז כי תהיה כריעתם כנשים אשר אין בכריעתם עליה ביאה כי לא תחייב חטאה לאחרים יותר מזה אחר שלא כלתה רעה:

11 ושמא תאמר למה החמרתי כל כך על דברי שלא בא לידי מעשה על כן אמר שהוא על איכות העבירה ועליה אמר כי היא זמה ועוד שהוא עון פלילים על העונש שלה והוא כי אינה כרת או מיתה בידי שמים כי אם עון פלילים היא מיתת ב"ד וזהו אומרו והוא עון פלילים:

12 ופירש ואמר מה שאמרתי כי היא זמה הוא כי אש הוא כו' והוא כי אין לומר הלא עד כה לא פעלת און כי אם נפתה לבך על אשה ועל פתח רעך ארבת כי הלא אש היא ועד בא האדם עד עשות העבירה עד יירש גיהנם לא תניחנו ועל כן טוב הוא שמתחלה ימות האיש ותטחן לאחר אשתו ולא שיאריכו לו כי לא תשקוט איכות העבירה עד יורידהו עד אבדון והוא מאמר שלמה בחכמתו באומרו כי בעד אשה זונה כו' ואשת איש נפש יקרה תצוד והוא כי שתים הנה קוראותיה א' שנפש יקרה תצוד אל תוך מצודת גיהנם ב' שיבא עד ככר לחם שהוא אבדן נכסיו ועל שתיהן אמר איוב על הא' כי אש היא עד אבדון תאכל כי תתחיל במעט עד תצודנו עד אבדון כמדובר ועל הב' והיא בואו עד ככר לחם אמר ובכל תבואתי תשרש ושיעור הענין כי על כן טרם יכלה הרעה להיות בו אבדון ולשרש כל תבואתו טוב הוא ימות זכאי אחר שעל פתח רעו ארב ולא ימות חייב ותאבד נפשו וכל ממונו והוא מז"ל על בן סורר ומורה ימות זכאי כו':

13 אם אמאס כו'. אין צריך לומר אם אני הייתי עושה ריב עליהם כי אם אפי' בהחלם הם וזהו בריבם עמדי שהיה ראוי לזלזל בם יותר לא נגרע ערכם לפני:

14 כי הלא מה אעשה כי יקום אל שהוא כי אין הוא יתברך קם כי אם אל הכניע את השפלים כמ"ש ז"ל בב"ר ה' פעמים דוד מקים את הקב"ה ולא רצה רק על אנקת עניים שנאמר משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום כו' ואז מה אעשה כי יקום על הכנעת שפלים כי ודאי ישפוט על זה בעצם שהוא מעין מה שעליו קם בכעס ואם זמן הדין הכולל ההוא רחוק וכי יפקוד בסילוקי מה אשיבנו:

15 והלא מה יתרוני עליו כי הלא בבטן מי שעשה וצייר אותי בבטן עשה אותו בבטן אמו ואם אמרתי אולי צאתי על ידי אבי הכינני להיות טוב ממנו על יד אביו לזה אמר יכוננו ברחם אחד לומר אלכה לי אל חוה כי ממנה ברחמה נעשו הכל כיחוסי וכיחוסו:

16 יג או יאמר אם אמאס משפט כו' בשום לב איזה משפט יש לאיש עם עבדו ואמתו אך הנה המשפט המיוחד להם הוא צאתם בראשי אברים והנה ראוי להעיר למה יתפאר שלא מאס משפט והלא המשפט לאלהים הוא אך הנה היה הדעת נוטה שאם שן או עין עבדו או אמתו יפיל והוא חרחר הריב עם העבד או אמה ראוי הוא שלחפשי ישלחנו אך אם עבדו או אמתו עשו עם רבם מריבה ועל כן קם עליו ויפיל שנו או עינו היה מקום לומר לא יצא לחירות כי הוא היה פוטר מים ראשית מדון ועל חלוקה זו יאמר אם אמאס משפט עבדי ואמתי שהוא משפטם הידוע לצאת בראשי אברים והוא בריבם עמדי שהם רבו עמדי ואני לא החלתי לריב עמהם כי מה אעשה כו' כדלעיל:

17 טו הלא בבטן אמותינו ביצירת הולד עושני עשהו ואחרי כן בהמשך ירחים ויכוננו את כל אברינו ברחם מי שהוא אחד יתברך לעד בכל התכוננות כל אבריו ולמה לא אשיב אל לבי כי כאשר כונן הוא יתברך כל ראשי אבריו על מתכונתם כמספרם הן לעבר וגם לאמה עשה כן וא"כ למה ראשי אבריהם מעט ערכם לפני שלא יעשו רושם לצאת בו לחירות כגזירת הכתוב על שהחלו בריב אחר שהוא יתברך כוננם בבטן המלאה כאשר כונן אברי:

18 אם אמנע כו'. פשטו של מקרא אם מחפץ דלים וגם אם עיני אלמנה הייתי מכלה והענין יהיה כי בבא חפץ דלים לפניו לפקח בו וגם אלמנה לפקח בענינה איזה היה מקדים אמר שאם היה מיטפל בחפץ הדלים היו עיני האלמנה כלות עד יגמר עסק הדלים ויגופל בענינה על כן היה מבקש מהדלים ימתינו עד גמר ענין האלמנה ואחרי כן היה מיטפל בחפץ הדלים באופן שלא היה נמנע מחפץ הדלים לבלתי עשותו ועיני אלמנה לא היה מכלה לאחר ענינה הוי אומר כי היה מתחיל בעסק האלמנה בל יהיו עיניה כלות ואחר כך עושה חפץ דלים נמצא בלתי נמנע מחפץ דלים כי אם מאחרו ובלתי מכלה עיני אלמנה להמתין כי אם עושה אותו מיד:

19 והנה הצד השוה שבשני סוגים אלו שלא האכלתים על שולחני אלמנה יהיה מפני החשד ודלים אולי יחפצו לאכול בביתם אך היתום הייתי מאכיל על שולחני וזהו ואוכל פתי לבדי בתמיה ולא אכל תחלה יתום ממנה כי לא הייתי אוכל פתי לבדי בלי יתום או עני עמי אם לא שכבר אכל יתום ממנה כי אז הייתי אוכלו לבדי:

20 והוא הראוי כי הלא הוא יתברך מנעורי אבי יתומים גדלני כאב כי מאז היה בי דעת להשכילו וגם מבטן אמי היה לי כאב כי מאשר ראיתי בנעורי שהיה בי דעת להכיר השגחתו יתברך בי שגדלני כאב יצא לי הסתום שמבטן אמי עד נעורי שהיה זמן שלא הייתי מבין דבר היה כן וזהו ומבטן אמי ועל כן אנחנה את הגדלתו יתברך שגדלני כאב בל יפסיק שאם לא אעשה כן גם אני לזון את היתום כאב גם הוא יתברך לא ימשיך מדתו עמי נמצאתי מנחה אני מדתו בעשותי כמוהו:

21 אם אראה אובד וכו'. הנה הל"ל אם לא ברכני פיו או לשונו ולא חלציו אך יאמר אם אראה וכו' וראו נא סמיות עיני הבלתי עושה כן:

22 כי הלא אם לא ברכוני חלציו כי בזכות חמימות חלציו היתה ברכה שורה בעצמי שכולל כל גופי וזהו אם לא ברכוני שהוא את כל עצמי עם היות שלא היה הוא נהנה כי אם שמגז כבשי יתחמם שהוא מן העפל אל הכבשים שלי ואם כן אפוא ראו נא מי עושה יותר הוא עמי או אני עמו כי הלא על יד גז כבשי נתברך כל גופי:

23 יט או יאמר אם אראה אובד לגמרי מבלי לבוש לא עליון ולא תחתון או אפילו אביון שיש לו לבוש תחתון אלא שאין לו לבוש עליון אשר יכסה בו:

24 כ ועל הא' אמר אם לא ברכוני חלציו שעל בשר חלציו הייתי מלבישו כי לא היה לו שום לבוש ועל הב' אמר ומגז כבשי יתחמם כי גם שחלציו היו לבושים לא יבצר מהיות לו חימום מה מבגד גז כבשי אשר יכסה בו וזהו ומגז כבשי יתחמם כי עליו כסה בגד:

25 אם הניפותי כו'. אם היה לי דין עם יתום והיה הדין עמי שהיה בשער עזרתי והיה מסרב לא הניפותי עליו ידי:

26 ואם עשיתי כתפי כו' :

27 ולא מפחד העונש הייתי נזהר כי הלא אם היה פחד אלי מהעונש היה נמצא כי איד אל היה העושה ולא אני אך משאתו ורוממותו יתברך לא אוכל עבור רצונו לבל אקניט את המתייחס לבנו ולא מפחד העונש. או יאמר לא מיראת העונש פחדתי מהניף ידי עליו כי היה ראוי ליעשות ליסרו אך הפחד שהיה אלי היה איד אל שהוא איד מצד חסד אל כי לפי מדתו לעשות חסד היה לי איד ממדה זו על שלא עשיתי חסד לבלתי נגעו וגם משאתו ורוממותו של אל אבי יתומים לא אוכל להניף עליו יד:

28 אם שמתי כו' יש מתעשר כי זהב ירבה לו ושם בו כסלתו בלבו אך יבוש לאמר אל העם כי גם בעיניו יראה בטחונו בו סכלות מעט וזה אמר אם שמתי בלבי זהב כסלי אך לא יאמר בפירוש וגם יקרא את בטחונו כסלה כאומרו כסלי אך אם עוד מעט ירבה הונו עד התייחס לכתם חשוב מזהב אז לא בלבד שמתי בלבי כי אם ואומר לכל שהוא מבטחו מכל צרה ולכתם אמרתי מבטחי וזה מפאת התועלת והצלה מצרה:

29 וגם בכל אחד יש בחינת כבוד עשרו כי במדרגה הראשונה ישמח כי רב חילו כי כל בני עירו מכבדין אותו מפני עשרו ועליה אמר אם אשמח כי רב חילי ובהגיע אל המדרגה השנית המתייחס לכתם ישמח יותר כי לא בלבד יכבדוהו העם כי אם גם כביר מצאה ידו כי יקנה חיל מקנת כסף עבדים ושפחות וזהו כביר מצאה ידי כי הם לו מאשר השיגה ידו:

30 הנה משום זהב כסלי כו' ומשמוח כי רב חילי כו' הייתי נמשך חלילה לטעות אחר הוברי השמים באמור כי מהם בא לי העושר מתבואות שמש או גרש ירחים וכיוצא וזהו אם אראה אור כו' והוא ללמדנו ענין ידוע לנו מרבותינו ז"ל כי גם שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מחשבת ע"א מצרפה למעשה וזהו אם אראה כו' והוא כמו שאמרו ז"ל כי על קטרוג הירח נתמעט אורה ותהי בשמש ולהפיס דעת הירח עשה לה חיל שתצא בממשלת הכוכבים כמו שאמרו ז"ל ובזה יאמר אם אטעה בראות אור כי יהל ואמשך אחר השמש או אחר הירח שיקר הולך ביקר חיל ממשלת הכוכבים הנכנסים ויוצאים עמו:

31 ובזה אין צריך לומר אם פעלתי או דברתי לעובדם כי אם אפילו אם ויפת בסתר לבי במחשבה עם היות כי ותשק ידי לפי לבלתי דבר בפה:

32 כי גם שהוא במחשבה בלבד הוא עון פלילי כי כחשתי כו' ועל כן מחשבה תספיק כי הדבר נוגע אל בעל המחשבות כנודע כי על כן בזה המחשבה תספיק כנלמד מפסוק למען תפוש את בית ישראל בלבם:

33 אם אשמח בפיד סתם הבא על משנאי והנה על זה אפשר לחשוב שמה שלא שמחתי היה על כי גם לעצמי הייתי מצר כענין בנפול אויבך אל תשמח וכו' אך עוד הוספתי כי הלא התעוררתי כי מצאו אותו הרע שהיה עושה הוא לי וזהו והתעוררתי כי מצאו רע מדה כנגד מדה באמור כי ה' פקדו על הדבר ודאי וזה יורה כי הוא האשם ולא אני:

34 ועל כן איש כזה טוב יהיה בעיני ה' למסור דין עליו עם כל זה לא נתתי לחטוא חכי שהוא אפילו בלחש ביני לבינו יתברך אין צריך לומר לקללו על שהצר לי כי אם אפילו לשאל באלה נפשו שהוא לשאול עליו מהקדוש ברוך הוא באלה נפשו שהוא כי יש אלה וארירה על אשר לא יקים את כל דברי התורה והוא עבר על דת כי הרע לי ולא שעל הנוגע אלי יענש שהוא על שהצר לי כי אם על הנוגע אליך שעבר על שבועת האלה וזהו לשאול באלה נפשו שהוא בשביל האלה נפשו אפילו על זה לא נתתי לחטוא חכי:

35 עם היות בכל בני ביתי היו מאלצים אותי לינקם ממנו עד מות וזהו אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע ומה גם לשאול באלה נפשו:

36 בחוץ לא ילין כו'. לא אמר פתחי כי אם דלתי יהי כי מלבד היות הפתח לפני האורח לאורך הדרך שלא יתעלם איש עובר מלבא עוד היה לו כי הנה יש דלתות שכשנפתחות נמצאו הדלתות פנימה שוקפות על שתי המזוזות ויש דלתות שכשנפתחות בולטות החוצה נראים מרחוק לעיני כל עובר שהדלת פתוח אמר כדי שבחוץ לא ילין גר שיכיר אפילו בלילה למרחוק שהפתח פתוח לרוחה על כן דלתי לאורח אפתח ולא לפנים כדרך העולם:

37 אם כסיתי כו'. הנה זה הקדמה אל פסוק שאחריו כי בא להתלונן איך נהפך לו כי מתחלה יערוץ המון רבה ועתה בוז משפחות יחיתני והנה היה מקום להשיב לו כי קרה לו כאדם שעד שלא חטא היה מושל בכל העולמות וכשחטא בוז בהמות הוא נחש יחיתנו וישופנו עקב לזה הקדים ואמר איני כאדם כי לא כסיתי כמוהו פשעי לומר האשה אשר נתתה עמדי וכו' כי מזה אלו הייתי מכסה פשעי הייתי מתעתד לבא לטמון בחבי עוני לומר כי אם אתחבא לחטוא יתעלם ממנו או קרא חובי אל אומרו כי לא יראה יה מעשה החומר שהוא כמחבואה אצל רוחניותו:

38 ואחר שלא כסיתי כו' אתלונן למה לקיתי כמוהו כי אערוץ כו' ושיעור הכתובים אם כסיתי כו' שעל עון זה תחת כי אערוץ מתחלה המון רבה עתה בוז משפחות יחיתני שהם כשדים ששמו ג' ראשים כו' והם זה העם לא היה יחיתני ויהי לי עד גדר שואדום לא אצא פתח:

39 מי יתן לי כו'. הנה ספרתי ממעשי הטובים ואל תחשבו שגמרתי כי מי יתן לי שומע כל דברי ולא יקוץ ושיהיה ארך אפים שלא יענני כי הלא הן תוי כי תאותי ששדי לבדו יענני שיחשיבני לענות אותי כל כך גדולה אפילו יהיה מענהו וספר כתב וכו' שיאמר לי שאין צריך לומר הוא יתברך עצמו כי אם אפילו ספר כתב הוא יתברך מכל מעשי שבספר נכתבים גם הספר עצמו הוא איש ריבי כי רוחני הוא גם הוא הייתי שמח:

40 והנה האיש ההוא אשר יהיה שומע לי ולא משיב אם לא על שכמי אשאנו תחת מה שישא ויסבול אריכות דברי גם אענדנו ב' עטרות לי:

41 אחד כי מספר צעדי אגידנו כנותן חשבון לאדוניו וגם לכבדו כי כמו נגיד אקרבנו:

42 אם עלי אדמתי וכו'. הנה אמרו רז"ל כי ארץ ישראל היתה צועקת על ישראל על שלא נהגו בה שמיטין ויובלות וההיקש יהיה בכל מצות הנוהגות בה כי תזעק על מונעם קדושתה. ונבא אל הענין אמר הנה יש עונות מיוחדים על תנובת השדה כי הארץ מצערת שעל פריה אשר תצמיח יחטאו לה' וזה יתחלק לשנים אחד פרטי מיוחד אל ארץ ישראל והב' כולל אל כל הארצות הפרטי לארץ הוא על ביטול מצות הנהוגות בארץ ואחד כללי אל כל הארצות הוא לאוכל כחה בלי כסף ועל שניהם ידבר על האחד אמר על מה באה עלי כל הצרה הזאת אם עלי אדמתי היא ארץ תזעק כי עברי היה ועל הב' אמר ויתר כלומר יחד בין הארץ בין חוצה לארץ תלמיה יבכיון:

43 והוא אם כחה אכלתי בלי כסף גם הוא עון כפול כי ונפש בעליה הפחתי:

44 אם כך היה למה באה עלי הצרה הגדולה הזאת שהיא עזה כמות כמ"ש ז"ל שהיתה נפשו בו כיין תוך חבית שבורה מהראוי היה שאם מה שנענשתי היה על עונות אלו היה די בעונש קל מאשר בי והוא כי תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה כו':

45 לח או יאמר אם מה שבאה עלי צרה גדולה כזו שהיא קשה כמות היא כי ידי דמים מלאו וזה באחת משתי בחינות או על דם נפש אולי הסיבותי דם נפש או שעשקתי את עמיתי ולדם יחשב כי אליו היה נושא את נפשו אם הוא מהסוג האחד שעליה האדמה צועקת כד"א קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה אני אומר שאם עלי אדמתי תזעק:

46 לט או אם הוא מהסוג השני כי יחד תלמיה יבכיון אם כחה אכלתי כו':

47 מ הנה אם האחד היה מספיק כי תחת חטה יצא חוח מעין גזרת הכתוב קול דמי כו' ארורה האדמה כו' קוץ ודרדר תצמיח לך ואם הוא על השנית קלה מזו יקל העונש ויהיה כי תחת שעורה באשה אך כל עוצם צרותי אלה גדלו מאד על גדר שני העונות הנאמרים באמת: